אחרי שסיימתי לכתוב אתמול את תחושותי בבלוג הקודם (אהבתי
הסודית לליאור שליין) הוקל לי מעט שפרקתי את סבלי הוורוד על
המקלדת הדהוייה. גם שושי, חתולת המחץ שלי, חיוותה דעתה על
הנעשה וחייבה אותי לשתף בעניין את שליין עצמו.
אחרי לבטים לא מעטים עם עצמי ועם כאלה שכבר לא יהיו חברי (בשל
ניסיון התייעצות כושל בנושא בשלוש בלילה - משום מה אנשים ישנים
בשעה כזאת), הבנתי כי כדי להפטר ממחלת השליינית שלי עלי
להתוודות על אהבתי הגואה לכתום-כתום...
כשכרסי מלאה לאחר ארוחת הצהריים (שהכילה אייס ארומה וחצי שעה
עבודה על הסטפר המקומי) ומתוך סימום חושים מוחלט ולחץ פיזי
מתון משושי (אני הרי חייבת להפיל את האשמה על מישהו) שלחתי
למחמל נפשי הכתום את המניפסט השלייני הראשון.
עכשיו, כשכרסי בין שיני, ומוחי ממוסטל מהחום הגואה במקומותנו -
באמת כבר לא אכפת לי כלום. אני צוללת לתוך נמנום מתוק (אחת
ל-48 שעות אני חייבת שעתיים של שינה אחרת אני מתמוטטת...)
ונזכרת איך לפני שבועיים נכנסתי עם תמונתו הדהוייה (מרוב
נישוקים) והלחה (מזיעה שספגה בעת שהייתה בתוך חזייתי הוורודה)
של אהובי הכתום למספרתו של מיקי בוגנים. תעשה לי כזה, לחשתי
ברטט מתוך ידיעה כי כאלה תלתלים ארצה לילדנו המשותפים (שלי ושל
שליין לא של בוגנים...), אשלם כל מחיר.
בוגנים העיף מבט עייף וחרחר כלפי בעונג: יש לך טעם משובח, ישר
את קופצת לייקר ביותר (חייכתי בבישנות - והלא שיין הוא שם
משפחתי), אך לא אוכל לעצב את שיערך הדליל, הדהוי והמגעיל כאותם
תלתלי משי של אותו ארטיסט שבתמונה. אך אם תואילי להביא אלי
תלתל או שניים מהאיש, אוכל לשחזר את מרקם השיערה וליצור עבורך
שיער תואם להשתלה...
המממ... העניין נראה לי קצת מורכב אך בהחלט אפשרי. מייד התכנס
לו צוות המוחות הנדיר שהורכב משושי, מחברתי כוכבית 42 (ראה פאי
לימון בריבוע) וכמובן ממני - מוח שטני, מוחשב ויוצר (שמקבל
השראתו בדרך כלל מהמתנה לתורו בלשכת העבודה בתל אביב אחת
לשבוע).
שושי מייד נידבה את עצמה להפקת האירוע. לפי התכנון שלה, היא
והחתול השחור-לבן מלמטה (תמיד היא מחפשת להדבק אליו הפרחה)
יטיילו ליד קפה ג'ו בתל אביב (שם, לפי השמועות, יושב מחמלי
הכתום דרך קבע) ויארבו לשליין במסווה של זוג אוהבים. ברגע בו
יגיח הכתום למקום - יזנקו השניים לכיוונו שושי תתפוס בתלתליו
והחתול השחור-לבן יסיח את דעתו בריקוד דבקה מסעיר (אותו למד
אצל בני משפחתו בחינה של בן דודו המעורב). כך תוכל שושי לחזור
הביתה עם דגימה מוצלחת (ורבה, יש לציין) מתלתליו השזופים של
אבירי (וגם לנצל אופציית חיזור בעלת פוזה מגרה לחתול
השחור-לבן).
כוכבית הרהרה בדבר זמן מה. אחרי חצי שעה הבנתי שהיא פשוט נרדמה
תוך כדי הרהור בסוגיית הרת גורל זו, כך שאת דעתה בנדון - לא
נוכל לדעת לעולם (אגב, נדמה לי שהיא עדיין ישנה).
שושי הייתה כמובן בעד התכנית שלה ורק לי הרעיון נראה לפתע
מדהים אך גם מבהיל מעט. מה לעזאזל יקרה לשושי אם שליין יחליט
פתאום לאסוף את שיערו? הרי לא תהייה לה נקודת אחיזה נוחה
בראשו. הו אז, יתקלף הלק הוורוד מציפורניה הענוגות וסיכתה
הוורדרדה (מיכל נגרין, שעולה לא מעט) עלולה להשמט מפרוותה
הצחורה.
לעת עתה הרעיון נגנז (חוץ מזה למי יש כוח בכלל לגדל תלתלים
ג'ינג'יים בחום הנוראי הזה?). החלטתי, אני עם עצמי ברוב קולות
להשאר עם הפריזורה הנוכחית (שכוללת עשרים וארבע שיערות וחצי,
במרווחים שווים ובצבע חום בהיר דהוי). אולי פשוט אצבע לוורוד?