|
כבר שנים עברו באותו הפתח
כל הרגש שנשאר מאחור
בוהה דרך דלת בלי מפתח
ורק חריץ קטן של אור
ואיבדתי כבר כל כך הרבה
את המוח מנסה לסגור
שוב שכחתי את מילות הרוח
היא הפסיקה לי ללחוש
ורק ככה נחיה
בלי לשאול שאלות
איך יכולת? איך רצית? ככה לעזוב
ורק האבא צועק למה?! איך נתנו לזה לקרות?
שוב חייל יושב למעלה ומשקיף לעבר חומות |
|
|
איזה שלום
עולמי, תהיו
מציאותיים.
קודם נמצא תרופה
לאיידס, נפתור
את בעיית האבטלה
בארץ ונאכיל את
כל הילדים האלה
מעולם מספר
שלוש.
אחר-כך חלומות.
דוגמנית. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.