עולים, יורדים, אזעקות, נפילות.
יריות, הפגזות, יציאות.
מתים, קברים, הספדים.
בואו נספור את המתים.
לנו יש יותר,
להם יש הרבה יותר.
הוא בוכה, ורואים את זה.
הוא לא בוכה ולא איכפת מזה.
להוא יש עיגולים שחורים מעל לשפם,
ההוא כבר שבועות לא ישן.
מה רואים בטלוויזיה?
חדשות.
מה חדש? אין חדש.
הכול עומד במקום.
הפסקת אש? לא.
צמצום משגרים? אולי.
זה מפרשן את ההוא שנואם.
את מי זה מעניין?
מחפשים עידוד מתחת למילים.
כמו לחפש אהבה בין סדינים מקריים.
אז ביחד,
בואו נספור את המתים.
לנו מתים אנשי מילואים,
להם מתים ילדים.
כמה שווה ילד?
כמה שווה אבא? בעל?
כולנו שווים בפני האלוהים.
מסתבר שלא.
חזקים, חלשים,
מתים.
בתוך ים של אזעקות,
הפגזות, יציאות, נפילות,
הריסות, ים של חורבות.
אז ביחד,
בואו נספור את התקוות.