נעמדת מולו,
חסרת עונים
מבולבלת
כואבת
ממוגנטת.
מסתכלת לרגע אחורה,
מביטה קצת קדימה,
אך לא מוצאת את התשובה.
מנסה לחפש רמזים, סימנים, הסברים
כלום. הכל ריק.
את לבד פה, מהדהד קול בראשי,
הבחירה היא אך ורק שלך.
זו הפעם הראשונה שאני רוצה לסגת אחורה, חושבת לעצמי.
מה קורה לי? הוא משתק אותי, לחלוטין!
מה לבחור? אלוהים, מה לבחור?
לעבור או לשבור? לעבור או לשבור?
אוף, למה נתקלתי בו בכלל,
הייתי צריכה לבחור בדרך אחרת!
ועכשיו, עכשיו אין לי שום ברירה,
אני חייבת להחליט.
להתמודד או לוותר? להתמודד או לוותר?
זה קשה מדי.
שוקעת בהרהורים...
צורך עז בתוכי אומר לי להתמודד,
אסור לך לוותר, כך הוא חוזר ומדגיש.
אך משהו מתנגד אליו, משהו יודע בי,
שזה לא טוב עבורי, שזה קשה מדי,
שזה יכאיב, שזה יכביד, שזה לא קל...
למי להקשיב?
למוח או ללב? למוח או ללב?
עוצרת.
צועדת צעד לקראתו,
חוזרת צעד אחורה,
צועדת,
חוזרת,
צועדת,
חוזרת,
מספיק! די!
הפחד הזה, הוא משתק אותי,
הוא לא נותן לי להחליט.
אם אוותר? לא, אני ארגיש פספוס, ואולי אאבד משהו יקר ערך
עבורי.
ואם אתמודד? לא, אני עלולה להישאב לתקופה קשה, כואבת ומבלבלת.
ואם אברח? ...אני שונאת אנשים שבורחים.

כך עשיתי, ברחתי.
נתתי לגורל לבחור עבורי.
אתה יכול לקרוא לי פחדנית,
אבל לא יכולתי לשאת את העובדה שאולי,
אולי אבחר בדרך השגויה. לא הפעם.

"ההחלטות הקשות ביותר בחיים,
הן ההחלטות אילו גשרים לעבור, ואילו גשרים לשבור."