|
בוא תשחק איתי
בנייר ומספריים
נכתוב הכל
נשפוך הכל
ואז נחתוך
בתקווה שלא את עצמנו
בוא תשחק איתי
ולא בי
כי אני כבר לא חזקה
כמו שהייתי
הרצונות שלי
היו טהורים
אתה היית מפלצת
שרק רצתה להרוס אותי
אבל אני לא יכולה לעזוב
ולא יכולה לשכוח
אתה אמרת
"עזבי,זה נגמר,תלכי"
אבל אני לא יכולה ללכת
לא יכולה לזוז מהמקום
בו השארת אותי
בוא תשחק איתי
בדבר היחיד שלא לקחת
את הנייר והמספריים
וגם זה היה מרצון אגואיסטי
רצית שאכתוב על הנייר
רק עלייך
ואולי חשבת שעם המספריים אוכל לחתוך
את מה שהיה בינינו
אבל המספריים לא כל כך חדים
ואי אפשר לחתוך איתם עבר שחור וכואב
שחודר כל יום עמוק יותר ללב
אפשר לנסות להיכנס
אבל הם רק חותכים נייר שמדמם
אני רוצה לשחק
בדבר התמים ביותר שנשאר
בנייר ומספריים
אבל לימדת אותי דברים אחרים
לימדת אותי לכאוב ולהכאיב
לעצמי |
|
|
בהתבונני בשלל
הדמויות
הססגוניות יותר
והססגוניות
פחות, רואה
אנוכי, מלבד
חיקוי זול (ואכן
פחות מוצלח) של
השער האחורי של
העיר, התהוות של
תרבות
אלטרנטיבית
שתביא לשאר
בהפוכה.
הסלוגנים של
"במה חדשה" אכן
זקוקים לדרשה.
-- פרופ' פ' לצן
בשעת 0, יום
שלישי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.