ארבל הכרמלי / אוהבת נפשי... |
והלובן המבהיק של שינייך -
הם שצדים לבי
כשאת חצם לכיווני יורים;
מרצדים, לוהטים
עד שמפלחים קרבי.
אוהבת נפשי את עדן גופך
שכלהט החרב המתהפכת - בי מהפך
וכקרן שמש חודרת מבעד לאפלה -
כך גופך, המביא לתשוקתי את הגאולה
בגנך - עופרייך, בטנך, חיקך;
גן עדן באמת.
09/08/06
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|