|
רגל עצלה
נמתחת על השולחן בגסות,
את לבדך בחדר ממוזג.
פנים מחייכים על תמונות מכל עבר
מבקשים לקפוץ מהקיר ולגמוע מהחיים,
אך לא פנייך הם
ואף לא פניו
כי אם חתיכות נייר חד-מימדיות
ואת נכבית לאיטך.
זו לא אותה הרגל
שהונחה ברפיון על אדן החלון
בבוקרו של קיץ נעורים מתוק.
זו לא אותה הרגל
שהייתה קהל שירת הציפורים עם שחר.
זוהי רגל עייפה,
כבולה ברצועות פלסטיק גסות
והתמונות לא מנהלות עמה דו-שיח,
וכולם שם מתחזים-
פסלון הגמד המזוקן,
וחוברת הצביעה הצבועה בקפידה יתרה, בלי אפילו סטייה אחת
מהקוים.
ובובת הסמיילי האדום המחבק.
אתם כולכם שליחי הצבא
אין בכם די כדי להבין אהבה.
5.7.07 |
|
|
איפה היית? הלכת
לקנות לי מתנה?
בלי רשות? חצי
שעה שכבר עומד
לי, לא ידעתי מה
לעשות! פעם
אחרונה שזה קורה
ברור?! אל
תבכי, את לא
צריכה לבכות, מה
קנית לי? הארי
פוטר החדש?
מתוקה, בואי,
תמצצי, זה ירגיע
אותך.
החבר של שלי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.