הנה אני, מתרפקת על אהובי לשעבר
משתעבדת ומתמכרת לזכרונותיו
ששמים לי רגליים ומושכים אותי אחורה
לבאר שממנה לא אוכל לצאת
לעול שאותו אני נושאת
לסם הבוער בנשמתי
שהוא זה בעצם אני
כל התשוקות אני תולה עליו
על נשמתי נותנת אני ללא רסן
אח"כ נותרת עם הריק עם הלבד
כל הזכרונות דופקים על שערי נשמתי
לובשים צורת געגועים שבעצם לא קיימים
זה לא הגעגועים שמדברים אלא הצורך במושיע
ואני מתענגת על כאבי
הנשמה זועקת
אתה רק כאן כדי להוכיח
אתה רק כאן לשם התקווה
כמה דקות של תהילה
להכהות את הכאב
לדחוק אותו הצידה
להתמקד בהווה
אתה הפינה החמה והכאובה שבליבי
אני שותה ממעין הדמעות, ממעין הכאב
וממתמסרת כל כולי למקום האפל בנשמתי. |
