אני חילוני. כן כן... אחד מאלה.
אני לומד מראשון עד שישי כמו כולם.
גם אתם לומדים מראשון עד שישי כמוני.
אני קורע את עצמי בבית הספר, בתנועת הנוער, בצבא, באוניברסיטה,
בעבודה...
אתם קורעים את עצמכם בבתי הספר שלכם, בישיבות, באסיפות, בבתי
הכנסת, בצומים...
כל אחד והחלק שלו. כל אחד והעבודה שלו.
ואז מגיע סוף השבוע.
אתם שומרים מצוות ומתפללים - צדיקים. אתם תמיד קרובים יותר
לאלוהים, לשלווה הנצחית, המרגיעה... מה לעשות? אני מקנא.
אני מקנא ורוצה להתקרב גם קצת.
אז, כשמגיע ערב שישי, אני יוצא לטייל. לבד, עם חברים, עם
ההורים, עם האחים או הילדים, בתנועה... לא משנה איך או עם מי.
אני מגיע למחנה, מדליק את המדורה, מבשל אוכל, אוכל וגם שובע,
ואז הולך לישון.
נכנס לשק השינה, ואז המוח מתחיל לעבוד. לא סתם לעבוד, הוא
מתחיל לחשוב, להרהר... ולא סתם להרהר, אלא להרהר מהר, חזק...
אני חושב על הכל. צוחק, בוכה, מחייך. כל המחשבות, שעברו בראש
במשך השבוע האחרון, שוב חוזרות. פתאום הן נראות כל כך פשוטות.
פתאום הראש שלי נקי. אני פותר את כל התסבוכות שלי.
אני מסתכל על הכוכבים, מוקסם מהנוף, נהנה מכל רגע. אני לא רוצה
שהלילה הזה יגמר אי פעם.
לאט לאט העיניים מתחילות להעצם. אני מרגיש שלווה, רוגע. אף אחד
לא יכול להפריע לי יותר.
שקט עכשיו... אני קרוב לאלוהים.