אישה כילדה
משומשת
אך תמימה
בוער ליבי מלראותה
והדף נקרע

אישה משומשת
מהדמעות נחנקת
כבר לא חדשה
אך בונה את עצמה
מבקשת רק עוד שנייה

תכיר את שנאתך
עד שתדבר בשפתה
והיא תענה בחזרה
אך לא אשמע את קולה

האשליות מתנדפות
כדמעות מרוחות על פנייך
זולגות זולגות
ממלאות עינייך
חיי הנצח מתנפצים
אך השמש עוד במרומים
עוברים חולפים הימים

הזמן רודף
יאוש מעליי מרחף
והשמש שעוד במרומים
תשקע לעינינו
מחלון המכונית
הדוהרת אל הדעת

יושבת באוטו ולא מבינה
בדרך לחפש דירה חדשה
הרבה ציוד במושב האחורי
ואת השאר עזבה מאחור
יושבת באוטו ולא מבינה
מנסה להירגע

הרוחות מנשבות
את ההיגיון עוקפות
התחלות חדשות מסביבה
אלפי אמונות בליבה
ואז הקול בטלפון אומר
שזה רק עוד משהו שעובר

מנקה את השימשה
אך הגשם בליבה
ולאן עוד תוכל לפנות
שהטעיות אחריה רודפות
נראה נדוש לעזוב
אחרי שהמכות הפסיקו לכאוב.