|
וכל פעם מחדש, מתקמטת הנשמה
ודמעה רודפת דמעה מתנפצת על המדרכה
ושוב נופלת שלהבת בארץ הארזים
ואזובי הקיר מתכווצים דוממים
נזכרים בשלג של שנות השמונים
שמונה רגליים יש לצבים
והם אורזים ומתייצבים
נחושים
להשאיר מאחור חיים חדשים |
|
|
מילא אני יכול
להבין את אלו
שקוראים את מה
שאני כותב
ומפרסם. אבל
הראש שלי מסתובב
מלחשוב על זה
שמאשר את
הסלוגנים שקורא
כל שטות שטרחתי
להכניס לריבוע
הכתמתם הזה
ואפילו למיין את
זה.
צרצר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.