נופר, פעם עוד אמרת אני אוהבת, פעם את ידעת ליצור קשר פעם!
כשרק התחיל כל הבלאגן אם המלחמה הזאת היינו עוד ביחד והאהבה
היתה שם, לפחות אצלי, וידעת לבוא ולפגוש אותי וליצור איתי קשר.

וכשנסעת לך דרומה פתאום נעלמת והשתנת או שסתם הפסקת לאהוב.
ויותר לא יצרת קשר, והיו לך המון דברים ותגובות שהבנתי לאט,
שאת כבר לא איתי שאת כבר לא אוהבת, ושאני כבר לא חשוב. היום
ט"ו באב, ועדיין לא התענינת  האם אני עוד קיים או שמה אני מת,
שלושה חברים נהרגו לי ואותך זה לא מעניין פעם כתבת לי: "כשאני
איתך אז כל כולי רועדת אני אוהבת ורוצה להיות איתך כל דקה, כל
שניה לנצח".
אז אני שואל אותך נופר אסולין היקרה והאהובה, לאן כל זה נעלם?
איפה ואיך הרגש אצלך השתנה מקצה לקצה? ואז בוקר אחד, אחריי
שבכיתי יום שלם על חברי שנהרגו בכפר גלעדי, והייתי חייב לצאת
להיות עם מי שעוד נישאר לי מהחברים, חזרתי הביתה וסתם רשמתי
בגוגל "נופר אסולין", חפש, גיליתי שאת רשומה באתרים, על מנת
להכיר אנשים חדשים, עם סטטוס פנויה והתמונות שלנו ביחד הבנתי
שאת לא בשבילי, שאת כבר לא אוהבת אותי, שאת במשך 4 חודשים
שיקרת לי ובמשך 4 חודשים את בכלל לא אהבת, אלה זה רק הפחד שלך
מלהישאר לבד, אני לא מבין עד היום מה גרם לריחוק שלך, אני לא
מבין מה גרם לך לעשות את הדברים הללו שעשית, כדי לפגוע, כדי
להרוס, כדי להרחיק אותי מימך!
אבל כאן ועכשיו אני אומר לך, היו לי טובת ממך, ויהיו לי יותר
טובות ממך, שיודעות מה זו אהבת אמת,
אז הבנתי שאין טעם לרדוף אחרייך יותר, אין לי יותר טעם להישמר
יותר.

נופר אהבתי אותך, את הרסת את זה, ויש מצבים בחיים שאת צריכה
לגדול בהם.

מי שאהב אותך פעם ניר ורסנו.