בתחילת השבוע יצאנו אל הפרדס של כהן, ורצנו הכי מהר שיכולנו
וספרנו את עצי התפוז. אחרי כמה זמן הכול הפך לכתם מטושטש של
ירוק-כתום מול העיניים אז עצרנו והתנשפנו, ואת אמרת שהלוואי
ויכולת לרוץ בלי להפסיק.
נחנו ליד אחד העצים. הבאת איתך קצת שוקו קר, ושתינו ממנו ונזל
לנו על הסנטר. חייכת אליי והשיניים שלך היו קצת חומות מהשוקו,
אבל העברת עליהן לשון והן חזרו להיות לבנות-לבנות. שאלת אם אני
יודע מתי זה יקרה, ואמרתי שאין לי מושג, אבל בואי ננצל את הזמן
שנשאר לנו.
אז שיחקנו ארבע פעמים דג מלוח, ואמת או חובה שש פעמים, וגיליתי
שאהבת פעם את לירון, אבל זה היה מאוחר מדי כי הוא כבר עבר לעיר
אחרת. ומידי פעם הבטנו בשמים לראות אם זה מגיע, אבל הפסקנו
לדבר על זה, כי זה עשה לא נעים.
חוררנו את הבקבוק הריק של השוקו עד שיצא לנו פרצוף מחייך,
ואמרת שזה מזכיר לך את אימא. ואמרתי שאם את מדברת על אימא שלך,
אז תגידי "אימא שלי" ולא סתם "אימא", כי לי בכלל יש אימא אחרת
וזה יכול לבלבל. ואני חושב שזה קצת העליב אותך, אבל בכל זאת
חייכת ואמרת "בסדר" ואולי אפילו ירדה לך דמעה, אבל הסתרת אותה
יפה-יפה.
השמש התנפצה בשמים, והשברים שלה נחתו על עצי התפוזים, והתמלאנו
במיץ טרי. התחלת לרקוד ואמרת שזה כמו ממטרות, ושצריך לנצל את
זה. אז רקדתי איתך, ומיד אחר כך הגיע החושך הזה ויחד איתו צמחו
לך ציצים ולי צמח שפם. הפסקת לרקוד ואמרת: "די עם השטויות
האלו, אנחנו כבר גדולים".

וחזרנו הביתה.