ליששכר הייתה אהבה ענקית ביד, אבל הוא איבד אותה מזמן ועד היום
הוא לא מבין שזה הכל באשמתו. הם היו הולכים פעם ברחובות
ונתקעים בעוברים ושבים. היה איזה יום אחד שרחמים שאף אחד לא
מתעסק איתו רצה להעיף להם מכות כי הם נתקעו בו משני הצדדים
מבלי לשים לב, אבל בסוף הוא ויתר להם כי הם היו מאוהבים וכמעט
זלגו לו דמעות.

אחרי הפרידה ההיא, יששכר חתך. הוא נסע להודו, לבנגקוק וגם עשה
קורס צלילה באילת כדי להתייחד עם הדגים והאלמוגים אבל עדיין
נשארו לו בראש סימני שאלה. אז הוא הלך לקוראת בקלפים שאמרה
שהוא בחר בקלף ההגשמה וזה הזמן שלו.

אז פתאום נהיה לו כיף , כיף , כיף... הוא עשה הלבנת שיניים
וחייך כל הזמן. הוא הלך למכון כושר יותר מפעם, ואם יותר - אז
עוד יותר עד שהתחיל להתמכר לעצמו.

וכשהאהבה הייתה מתקשרת אליו הוא היה מביט דרך המראה ומנסח
משפטים קצרים וקולעים. כל פעם הוא היה מסתכל במראה אחרת כי היו
לו בחדר מקדש של מראות-  100 מראות בצורות, גדלים וסגנונות
שונים. מראה מגדילה, מראה מקטינה. מראה משמינה, מראה מרזה.
מראה עגולה ומראה משולשת. מראה עם קריסטל ואפילו מראה עם עצות
לחיים טובים יותר כתובות באותיות סיניות.

וכל פעם שבאה ליששכר בחורה - היא הייתה כותבת לו בבוקר עם
הליפסטיק שלה ומפזרת נשיקות. אבל ליששכר לא היה פנאי לקרוא אף
פעם את הדברים האלה.

וכשהאהבה התקשרה, יששכר היה בדיוק שקוע בלהסתכל על עצמו דרך
המראה עם מדבקות הויטראז' שהיא פעם הביאה לו כשהם עוד היו
ביחד. וזה היה צירוף מקרים די מעניין. מעניין בהחלט. על המראה
הזו לא היו סימני ליפסטיק ואפשר היה לראות את הכל דרכה בלי
בעיות.

האהבה אמרה: "אני מתגעגעת אליך"
יששכר שתק.

האהבה אמרה: "אני רוצה לראות אותך"
יששכר הביט במראה שקרצה לו.

"אני לא חושב שזה רעיון כל כך טוב" הוא אמר לה.

"למה?" שאלה האהבה. היא הייתה חולמנית אבל הייתה גם פרקטית
ולכן חיפשה היגיון. שנתיים היא לא דיברה איתו אז הניחה שכבר
התגבר ואולי אפילו התבגר. לילה לפני השיחה הזו היא לא הפסיקה
להפוך את הכרית מרוב התרגשות. היא ידעה שלא יוותר על אהבה
ראשונה.

" יש לי מישהי אחרת עכשיו וזה עשוי לפגוע בה " אמר יששכר.

האהבה ניתקה.