סימונה ברנשטיין / משהו שלא נשכח |
שפתיי לשלך נצמדות
ברוך תחילה, תאווה בסוף
ידיך כל גופי מודדות.
רגלי-איילה וגבעת-התחמושת
מפשיטים אנחות וגניחות,
ממלאים חלל הברות.
עולה חום גופנו
בצורה מסוכנת
כמה אני זקוקה לזה, עתה.
08/08/2006
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|