אמרת לי אתמול שחלמת עליי בלילה.
ואהבנו, אהבנו אז באותה תקופה.
את אמרת אם תלך מי יחבק אותי ככה ?
אני אמרתי שהיא לא דומה לאף אחת אחרת.

כי אני חי במציאות מדומה בזמן שאני שואל את עצמי,
האם להיות בך מאוהב ?

למה צועקים על אהבה ? או יפה שלי, אני רוצה אבל אני לא יכול.
אני יודע זאת פתאום, נתתי לה מכה אפורה.
עכשיו אני יכול רק לחשוב עליה בחלומות.
אמרתי לה, את אותי שופטת.
היא אמרה לי תראה, נפרדנו כך.
אני לא אמרתי בואי ניפרד, חברים שלי אמרו לי תיזהר ממנה.
כאשר הכרתי אותה שאלתי אותה מתי נתנשק וידעתי שלכל אחד יש.
עכשיו הדמעות זולגות, היא אומרת לי בוא שאני אנגב לך את
הדמעות.
אין לי תשובה לאהבה לכן, אמרתי לה, אהובתי חיפשתי כבר בכל
הירידים.
אין לי טיפת מזל, זה לא נכון שהכל פתוח ועוד לא מאוחר.
זה נגמר, אני אהפוך להיות ילד רחוב אין לי תקווה.
את היית הפרח בגני וכרגע יש ים של דמעות בשתיי עיניי.
אז מה לך ילדה ? את לא כמו כולם.
ואולי עכשיו אין לי משהו קטן וטוב.
אז מי תחבק אותי ככה ?