ארבל הכרמלי / שיחזור |
ראתה את אהובה מבעד לחלון
עובר ברחוב,
כאילו ידע על כמיהתה לראותו,
והוא הרים עיניו בצו זיכרונו;
הצטלבו מבטם והיא נתקפה
במכאובי אהבה,
חוורה כרוח רפאים
עם צער אהבה בפניה היפים.
לא יכול היה לשאת כאבה,
עלה לדירתה
ובמהרה שכבו זו לצד זה - מתעלסים
עד צאת רוחות הרפאים.
09/12/03 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|