|
אני מביט בפניך
ולבי אומר
אני חפץ בשקט הרחוק משאונך
בשקט שעולה כעיר רפאים
בעיניי הכמהות למראך.
אתמול רציתי לדעת
את המחר
היום אני אוחז בידך עד כלות
כחפץ לדעת את ההווה
שמא הוא הפך למרמס
תחת כפות רגלינו
הנחפזות. |
|
|
אין, לא יעזור.
יש יותר מדי
דמויות, רצף
האירועים קופצני
מדי, אין מספיק
רגשות, זה ארוך
מדי - לקח לי
איזה שנה לקרוא.
ואיפה הסימני
פיסוק????
אם התנ"ך היה
נכתב בסטייג' |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.