צופה אני בנוף
אך מחשבות אותי רודפות
כשאתה שואל מה איתך
אתה לא צריך לשמוע את זה ממני,
הבט לתוך עיניי
המוח אומר שלא כדאי
אז אל תסתכל עלי
אני מסתתרת מתחת לאיפור,
דמעותיי חונקות אותי

האם אתה יודע
כמה כואב שאותי אתה מנסה?
כשאיתי אתה צוחק,
כשאותי אתה מבין,
כשאתה איתי משחק?
קשה לי לאבד אותך תבין,
אבל קשה לי עוד יותר כשאתה קרוב ומבין.

אין הגיון במה שאני עושה
אבל גם אין הגיון בלאהוב אותך.
אולי באמת צריכה אני להמשיך,
אבל איך אוכל
כשאתה למחשבות מציק?!