"הפעולה הצליחה גנרל רביט, הדיווחים מספרים על שלשה אריות
ולביאה אחת שנהרגו על ידי קומנדו באני, צריך לרדת למערות
ולהוריד פרופיל, ההערכה שלי היא שגזע החתולים מתכנן נקמה, משהו
אחר ממה שהכרנו, יש לי הרגשה שהתגובה תהיה כואבת הפעם".
גנרל רביט שמח על הבשורות מקו העימות בקרחת היער מספר 13,
חודשים הוא תכנן את המארב המורכב אותו נתן לקומנדו היערות
בראשות צוות באני. אבל ההצלחה הייתה גדולה, אולי גדולה מדיי.
גנרל רביט ידע שגזע החתולים וחיל האריות בראשם יחפש להחזיר
תגובה כואבת למדיי. "זה לא הזמן להשתפן", הרהר בינו לבין עצמו,
"אבל זה בהחלט הזמן לגלות מנהיגות".
היתרון היחידי של עם הארנבים היה כמות הלוחמים שלו, לחיל
הנבנבים הראשי היו כוחות רבים אך בזה הסתיימה עליונותם על גזע
החתולים. האריות היו ידועים בכוחם ובתחכום שלהם, העימות הנוכחי
צפוי לגבות קורבנות רבים. ההיסטורית רבת השנים והסכסוכים הגיעה
לשיא שכמותו לא נראה כבר שנים והיה ברור שהתוצאות יהיו
הרסניות.
בקרחת היער 71 התכנסו ראשי גזע החתולים. ההוראות של דרג חתולי
הבית היו ברורים, אנחנו נתמוך בכם כל אימת שאפשר. המלך אריה
פנה אל יועציו הקרובים, " הפגיעה הקשה הזו מראה עד כמה הארנבים
רוצים להמשיך להרוג אותנו, חייבים להכות בהם בחוזקה. הפעם, לא
יעזור שום התערבות חיצונית, בטח שלא מהבואשים. צריך לקחת
בחשבון שהפילים יתמכו בנו אבל כבר קיבלתי מהם מסרים ובקשות על
כך שנתנהג באיפוק. נכון, אנחנו חזקים יותר אבל ההצלחות
האחרונות שלהם פגעו בנו באופן משמעותי מבחינה מוראלית, צריך
לצפות לעוד ניסיונות כאלו ולכן כדי להקדים את המאוחר" המלך
אריה פנה אל ראש המטה הצבאי, " ליאון, אני רוצה שתעביר מסר לכל
הלהקות בשמורה, יש גיוס כללי, על כל האריות להתכנס עד מחר בערב
בקרחת היער 24, הארנבים האלו ירצו להשמיד אותנו בכל מקום
שנהיה, אולי הם רבים מאיתנו אבל אנחנו לא פראיירים בכלל".
ראש המטה הצבאי ליאון החל לחלק הוראות, הבלגאן והרעש לא הפריעו
לו לשאוג על כל פקודיו על מנת שימלאו את ההוראות. קולותיהם של
חתולי הבית והנמרים נשמעו לעיתים ובשיחות סגורות ניתן היה
להבין כי הם מלאים במבוכה. "עם הכלבים הצלחנו להתמודד בכבוד,
איך זה שדווקא הארנבים מצליחים לפגוע בנו כל כך חזק, להביך
אותנו כל פעם מחדש", המבוכה, החשש, הפחד התחלפו בהרגשת תכונה
ומתח לקראת התגובה המתקרבת. " הפעם אנחנו הולכים לכסח אותם,
יהיה דם, והרבה!"
המטאור שנפל על שמורת הקונפליקט פגע, השמיד וחיסל את כל מי שחי
על פני האדמה.
רק אחרי ארבעה חודשים של שוטטות ברחבי השמורה זיהתה נבנבית
תזוזה של יצור חי, רעמת השיער לא נתנה מקום לטעות בזיהוי. זה
היה אריה. בהתקרבה, ראתה נבנבית שהאריה פצוע ברגלו. שבועות
שלמים טיפלה נבנבית בפצעיו של האריה, בהדרגה הצליחו להבין אחד
את השני למרות שלא דברו את אותה השפה. אחרי חודשיים הזדהה
האריה בשמו תוך כדי הצבעה על גופו כשחזר על אותה שאגה כמה
פעמים. נבנבית הבינה ששמו הוא שוגי.
לאחר שהחלים הבינו שוגי ונבנבית שהם בעצם השרידים האחרונים של
כל השמורות באזור, ייתכן ושל כל השמורות בעולם. חודשים של מתח
מיני הדדי התפרצו להם באחד הלילות, מאחדים את שני המינים כאילו
מעלימים את המתחים הקיומיים ששררו רק לפני חודשים ספורים. ימים
ספורים עברו עד שהבינה נבנבית כי היא בהריון.
הסקרנות לגבי מראהו של הנולד הייתה גדולה, העלתה מתחים ישנים
וגרמה לסדקים בקשר ההכרחי בין בני הזוג. כשהחלו צירי הלידה
טיפל שוגי במסירות ראויה להערכה בבת זוגתו, הוא היה בשבילה שם
כשיצא פרי מחלצותיהם לאוויר העולם. בתחילה בצבצו החוצה שתי
רגליים, היה ברור שצריך למהר שמא הנולד ייחנק, מייד לאחר מכן
יצא גוף קטן ובסופו שתי רגליים שונות, מוזרות קצת, ובסופה של
הלידה יצא ראש, אנושי.
השניים בהו בנולד ולא הבינו, אך השמחה, ההבנה שהעולם הזה כבר
לא ייכחד השכיחה את ההלם הראשוני, ובכלל.
ככל שהזמן עבר התרגלו השניים לייצור המוזר הזה, בן אדם. |