ברגע לא רגיל עצמתי את העיניים
דמיינתי לי חיים שונים, עתיד כל כך ורוד
מאז שזה התחיל נשארתי בינתיים
אחד שרק חולם לחיות עוד יום ושמנסה לשרוד
במציאות, הכל נראה פשוט אבל שוב מסתבך
לא מבדיל בין חלום לדבר האמיתי שמחכה
מתייאש גם מעצמי ואז הולך, לחפש משמעות
זה טבעי שבלילות אני אבכה
גם כמה דמעות בשביל אמא שתמיד אהבה
את הילד שלה הקטן.
כששאלתי אותה: "את חייבת ללכת?"
היא אמרה שאסור לאחר לסרטן
ולתת לו לחכות, ושלא צריך לבכות,
"אמא דואגת גם משם..."
היא הבטיחה שתשלח לי חיבוקים ונשיקות
רק לילד שלה הקטן.
ברגע קצת מוזר חיפשתי בשמיים
מלאך שומר שלא ישן, ענן מלא שקרים
והכאב חזר כמעט אחרי יומיים
הרגשתי כמו זה שכתבו עליו מיליון שירים
בלי משמעות, הכל נראה אבוד, קשה להתגבר
לא מבדיל בין חלום למחר הנוראי שמחכה
פסיכולוג טיפש אומר שזה עובר,
"תשלם במזומן, זה טבעי שבלילות אתה תבכה"
גם כמה דמעות בשביל אמא שתמיד אהבה
את הילד שלה הקטן.
וכשהוא חיבק אותה, לא נתן לה ללכת
היא אמרה שצריך לוותר לסרטן
ולתת לו שייקח את מה שהוא רוצה כל כך,
"אמא דואגת גם משם..."
היא הבטיחה שתמיד תאהב ושהיא לא תשכח
את הילד שלה הקטן.
כמה דמעות בשביל אמא שתמיד אהבה
את הילד שלה הקטן.
והוא לא מבין אותה, איך החליטה ללכת?
כי אסור לאחר לסרטן
ולתת לו שייקח את מי שהוא אוהב כל כך,
"אמא עצוב לי כשאת שם..."
גם הילד הקטן מבטיח שהוא לא ישכח
שאסור לאחר לסרטן.
ברגע לא רגיל עצמתי את העיניים...
זה טבעי שבלילות אני אבכה. |