נמרוד אבישר / אפולוגטיקה |
מצוי בעירי המבוצרת
בבועה בעלת קצוות משוננים
אני משאיר צלקות על כולם
אני משאיר צלקות על כולם
פעם קניתי משחק
פעם הייתי הילד הלא נכון
רגיש מדי במכנסי טלאים
שנים שחלפו
מול מסך מרצד בחברה הטובה
של עולם שלם בפנים
אני משאיר צלקות על כולם
אני משאיר צלקות על כולם
כשההיא הלכה
והעולם חרב בפעם הראשונה
והדימום הפנימי נפסק
עטפתי טלית
ילד נטול מסננת שלא ידע
שדת היא תמיד כיסוי עלוב
אני משאיר צלקות על כולם
אני משאיר צלקות על כולם
האשמה שלי
רק היא גדלה אתי
עוד יש מקום רגיש שבו
בכל פעם
שחרב הפיפיות שלי מונפת
גם אני פחות שלם
אני משאיר צלקות על כולם
אני משאיר צלקות על כולם
אל תרגישי מיוחדת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|