בהולכי במדרחוב, בין שלל מופעי הרחוב והמטיפים, חלפתי על פני
חרדי שדיבר באנגלית, תחילה עברתי בלי רצון להקשיב, למי יש כוח
להטפות, כך או כך הישועה לא באה, אך אז שמעתי אותו חוזר שוב
ושוב על שמו של אלן גינצברג, שזה מעניין יחסית להטפה. הוא טען
שהוא היחיד שמבין אותו, כולם טוענים כך, טען שהעולם כולו שורק
ואנו צריכים להקשיב ל howling של גינצברג, שרק כך נגלה את
משמעות העולם שגינצברג הבין, המשמעות שיצא מן ה - howl שלו,
מילה רבת עוצמה howl, אין לה מקבילה בעברית, לא "נהמה", לא
"יללה", לא "זעקה" או "צעקה" "יבבה" "צרחה" או כל מילה  אחרת,
באף מילה אין את הייאוש, את הטוטאליות, את הגלגול האינסופי של
ה-hooowwwlll שפורץ לאורך כל רחובות אמריקה, ועכשיו לכל אורך
סמטאות ירושלים המלאות בתושבי הצפון שברחו במאיימת החיזבאללללה
ולא עוצרים להקשיב לחרדי בודד שצורח על ה-howling בחדווה
גדולה, פרט לי רק אדם אחד עומד לידו, מחזיק בספר שאני יכול
לראות, שאר באי העיר מתעלמים, יש הרבה דברים להתעלם מהם
בירושלים, והנה באקסטזה  הוא מסיים את הדרשה, האיש עם הספר
אומר "בארבו", אישה שלא ראיתי ניגשת עליו, גם אני חושב לגשת,
כי לא ממש הבנתי על מה מדבר, וחשבתי אולי לשאול האם גם מוחו
נהרס בידי הטירוף, מה דעתו על ההומוסקסואליות שב - howl, או
האם הוא בכלל קרא את השיר, אך במקום זאת אני פונה על המדרחוב
העמוס, הרבה מוזיקה והטפות, אני עובר לכתוב
בשורות קצרות,
נערה מנגנת בגיטרה,
היא מחייכת לעברי
ובכל זאת איני זורק לה מטבע
אני מוגבל במטבעות
יש גם רוסי עם אורגן שמנגן שיר פופ חדיש
ואישה די צעירה שסחבה צ'לו להופעה בכיכר ציון
מזכיר קצת את "מישהו לרוץ איתו"
מחפש את הבריונים של פסח
שומר היטב על הארנק שלי
חתול חולף ליד רגלי בדרכו לכיכר החתולות
אישה בוכה לתוך טלפון
תייר שואל אותי איזה אוטובוס מגיע ליד ושם
בכלל יש הרבה אנגלית ברחובות ירושלים
קבוצה אמריקאית  נאספת בקרבת הצ'לו
איש קורא ללכת בעקבות ישו
מצהיר שהוא יהודי והאור נגלה לו
וכולנו צריכים ללכת בעקבות ישו
כולנו נלך בעקבות ישו אל המוות
אך כנראה לא נקום לתחייה
ברקע, כל הזמן,
דיבורים על המלחמה
(הוי, ההמשכיות הנפלאה של הארץ הזאת:
שירי המלחמה שעברה רלוונטיים למלחמה הזו;
שירי המלחמה הזו יישארו רלוונטיים למלחמה הבאה;
והתקווה הלא ממומשת לשלום-נצחית)
כמה חיילים נהרגו אתמול, היום ומחר
הנה שני חיילים מדברים על אנג'לינה ג'ולי
נחמד שאפשר עוד לדבר על דברים כאלה
האם גם בניית ג'בל החיילים חושבים עליה במהלך הקרב?
חב"דניקים מציעים להניח תפילין
איש אחר שואל אם קראתי את הברית החדשה, אני עונה שכן ובורח
אל סמטא צדדית שם פועלים ערבים סוחבים סחורה
מנסים לא לחשוף את מוצאם
כי כאן אפשר ורצוי להטיף על ישו ונ נח נחמ נחמן מאומן
אבל על מוחמד זה די מסוכן
אללה הוא אכבר רק מעט מזרחית מכאן
כאן הוא רק יכול להיות מחבל
למרות שטפו טפו טפו כבר הרבה זמן לא היה פיגוע
וטפו טפו טפו מרכז העיר שב לפרוח
ה"טפו טפו טפו" שלי פחות יעיל כי הוא "טפו טפו טפו" של אשכנזי
אבל אולי זה יעבוד
נהיה צפוף במרכז העיר, הרבה פליטים מן חזית
הסוחרים מודעים היטב למצב
"הנחה לתושבי הצפון" ובמקומות אחרים מובטח רק יחס חם ולא הנחה
(עצור! האם חיבקת כבר את תושבי הקו העימות היום?)
חבל שאיני תושב הצפון ויתייחסו אלי בקרירות
למרות שאני רוצה לקנות דבר
בין באזר בן יהודה לבאזר המדרחוב לבאזר ירושלים לכל ב-2 שקל
מעט יותר למעלה
ואיש שעובר בין האנשים עם שק סחורה
ואחד אחר שמחלק תהלים וקלטות של אמנון יצחק
ובכל ים האנשים ברחוב
אף אחד לא מתנשק וזה קצת חבל לי
הנה נערה יושבת על ספסל האבן
אולי אתיישב לצידה ומי יודע
אני לא יודע אני ממשיך ללכת בלי כיוון ברחבות
מסתכל על הסמטאות, מסתכל על השמיים מנסה לאהוב
ירושלים נתתי לך הכל ותמיד הייתי כלום ואת כל כך קדושה הכל בך
קדוש מקבצי הנדבות שלטי המחאה הגרפיטי הקורא לרצוח את ראש
הממשלה, כל ראש ממשלה היה בסדר, ההופעה האקוסטית של משינה
בלובי התיאטרון, הכל קדוש, קדוש, קדוש אבל גינצברג כבר אמר את
זה ואני לא אמרתי כלום ולא חשבתי שום מחשבה מקורית איני מצליח
לחשוב בשביל עצמי כדי שהיה מסוגל לשנוא את מחשבותיי אישה
מבוגרת חולפת על פני ומדברת בטלפון על אלמודובר ואני שוב נשאב
לסוף של דבר אליה חייב להתיישב
אף נערה יפה לא מתיישבת לצדי
רואה אותן חולפת מדברות רוסית
שומע גם צעקות על בית"ר ועל לבנון כי הכל עכשיו חוזר ללבנון
ועוד מעט הכל יחזור לעזה ברקע תמיד אירן
(עצור! מתי בפעם האחרונה הבאת שלום וביטחון?)
אני יכול ללכת לערב שירה
אני יכול ללכת לסרט
אפשר גם לפסוע לשוק מחנה יהודה
או לשוק בעיר העתיקה, אך הוא נסגר בשעות אלו וזה גם מסוכן
אני יכול לחזור הביתה אבל לא להיעלם ולא לצאת מירושלים גם
כשעבור לתל-אביב
כל עיר בעולם היא חיקוי של ירושלים או טיוטא של ניו-יורק ומה
היא תל-אביב עוד לא החלטתי ומה אעשה עוד החלטתי בינתיים אוכל
המבורגר, על הקיר כתוב: "בשר=רצח" וברדיו עלה מספר ההרוגים מאז
הפעם האחרונה שהאזנתי
רק פעם אחת הקשבתי ומספר ההרוגים ירד
מעניין מי חזר לחיים ואיך היה לו במוות
גם שיר זה שב לחיים
ננטש ברחוב הלל וחוזר לחיים בחדרי בשכונה רגועה
מוקלד על מחשב עם פס אדום שמופיע מתחת לשם גינצברג
ועכשיו אפסיק אותו שנייה והלך לשירותים
גם מדינת ישראל מתפנה לשירותים להזריק את מנת השכול היומית
(עצור! הזכרת להתאבל בשעה האחרונה?)
ואז היא תבכה ואני אבכה והכתב הצבאי יבכה וכל הבכי שבעולם לא
יעצור את המלחמה
דבר לא עוצר אותה וגם דברים אחרים לא נעצרים יש אנשים שמתים
בלי בושה מסרטן ומחלות לב שלא ניתן להוכיח קשר בניהם למצב
הביטחוני וזה ממש לא בסדר כל הצער של העם צריך להיות מרוכז
במלחמה עכשיו איכפת מהזקנים והחולים רק אם הם תושבי הצפון
וברחו להם הרופאים והפיליפיניים  ואין מי שישיג להם תרופות או
ייקח אותם למקלט בשניות שבין האזעקה לנפילה
לקשישי ירושלים שלום, מכאן עוד לא ברחו הפיליפיניים, עכשיו
לכאן רק בורחים כי טפו טפו טפו knock on wood חמסה חמסה שום
ותלתן עם ארבעה עלים עדיין רגוע בירושלים חוץ מן ההתרעה הכללית
התמידית על פיגוע אבל יש גדר שמונעת מחקלאים ורוצחים להגיע
לעבודתם  ובחדר שלי אני מרגיש ביטחון למרות  שאין לי תמונה של
הרב עובדיה או הבאבא סאלי רק של מורנו ורבנו מרלון ברנדו,
הבאבא  בוגרט איש קזבלנקה, והם לא יצילו ממוות אבל שאמות אולי
אוכל לפגוש אותם ואת אלן גינצברג שספר שלו מונח על שולחני ואני
לא שומע את הhowl שלו למרות שאני יכול לחזור לקרוא ואני לא
שומע רדיו כי החדשות רעות ואני לא שומע מוזיקה כי הדיסק נגמר
ועכשיו אולי גם הזמן לסיים את הטקסט הזה.