האצבעות שלך אחזו בי בכוח, בזרועות.  הרגשתי איך העור שלי נקרע
תחת הלחץ והציפורניים שלך חופרות לי בבשר, עד העצם, שוברות,
מבתרות מחזיקות בנשמה שלי, הדקיקה החלשה.  ניסיתי לצעוק, אבל
לא הצלחתי להשמיע אף קול.  פשוט שכבתי מולך, מדממת רגשות
ורעדתי אל מול ההבעה על פניך - נחישות.  ידעתי כי עוד רגע, עוד
שניה תקבל את שאתה רוצה, ואני אשאר רק גופה ריקנית על מיטתך,
נשמה אבודה.
הוצאתי את לשוני, וליקקתי מעליך את הזיעה, טועמת, חודרת לתוך
התודעה שלך, הרוק שלי מלחך את כולך, עושה אותך מבריק.  התעטפתי
בך, עד שהיית דק-דק, כמו בד משי שכיסה את גופי, כמו מגן.
ניגבתי את פני בשרוול נשמתך, והדמעות כלא היו, נספגו בך.  ולא
יכולתי לנשם, גופי הערום עטוף בך ואתה לוחץ, לוחץ ואני רוצה
לצעוק, אבל לוחשת.
"אוהבת אותך.  אוהבת תמיד."