אני רוצה לומר לך את זה כבר המון זמן.
באמת. בלי שום מסיכות, ובלי להסתיר כלום. אמת נטו.
גם אל תנסי להתגונן או משהו. תחשבי קודם, לפני שאת מגיבה.
די קשה להגיד את זה. יותר קשה לשמוע את זה.
ההתנהגות שלך... את חייבת לעשות איתה משהו.
ואל תביני אותי לא נכון, את יכולה להיות בסדר, אבל
זה כאילו שאת בוחרת שלא.
חבל לך. את הורסת לעצמך דברים גם בלי לשים לב.
טוב, את בטח חושבת לעצמך שאני מזיינת לך בשכל והכול, ושאני
ארד ממך כבר.
יואו, כ"כ אופייני לך.
כאילו .. רמסת והרסת לבנאדם אחד את החיים.
לא יודעת אם בכוונה או לא, אם את בכלל רואה שאת עושה את זה.
מי אני שאשפוט? תכל'ס, זה לא שאני הייתי נשמה טהורה בחיים
שלי.
ניסיון מטומטם. אז אני לא שופטת. אולי סתם, פותחת לך את
העיניים.
'סתכלי סביבך. כאילו, תכל'ס... מי החברים שלך?
עצרי לשנייה את החיים שלך, רק שנייה אחת ותסתכלי מסביב, באמת
עם עיניים אובייקטיביות.
פה את נתקעת. כמעט הדבר הנורא מכל, לפני הריגה.
צוואה היא כבר יכולה לכתוב. ולא לגוף. לנפש, לנשמה.
קלקלת לה את האופי. ושלא תעזי להאשים אחרים. תסתכלי על
עצמך.
רימית את כולם מסביב, ידעת יפה מאוד לעוור את כולם. אבל כבר
פתחנו את העיניים. כמעט כולנו.
שמרת לך את הקרדיט בצד, למקרה שמישהו יידפק. עצוב שהיא
הקורבן, אבל כולנו נפלנו.
תודה, בת זונה. תודה.