מתהלכת במטבח בתחתונים,
דירה חיפאית צפופה, משקיפה על כחול מים אפור שמיים ומלח גלים,
ושקט מהדהד, בראשה ובחלל החדר.
קפה, שיער הפוך וג'ינג'י ועיניים עייפות, פיהוק.
קמה למקלחת, מחטיפה מבט לעבר הגיטרה, שבוודאי אפשר להוציא ממנה
רגשות אבל בינתיים היא ליופי בלבד.
מתיישבת על האסלה. עוד פיהוק.
מים מתערבלים, ותחתונים נזרקים לפינת החדר, מים קרים נופלים
לגופה, והיא משמיעה אנחה, ספק מהנאה וספק מן הספק עצמו.
סבון מוקצף על עורה, מפזר ריחו המתוק, נשטף ויורד מכתפיה, נוזל
אט אט, על גופה הלבן והדק, שברירי.
מעבירה ידיה על עורה, חשה איך עולה בה הצורך למגע אותן ידיים
חמות ונשימה מצמררת על צווארה, או אולי חיבוק חם, קטן ותמים
שלא יהפוך תשוקה אלא חיוך מתוק בעיניים.
והיא נזכרת בדירה חיפאית אחרת ובערפל הפעם האחרונה בה ביקרה
באותה דירה, חנוקה, וקרה, וידיים מלטפות, נוגעות, נלהבות
ומלכלכות.
שפתיים שרצתה קרוב, רצתה את נשימתם בתוכה אבל הסתפקה במה שרצה
להעניק לה, ויותר לעצמו, אוחזת במשפט, לוחשת לעצמה "זה רק
זמני, זה רק לעכשיו", עוד פעם. פיהוק.