עומדת למעלה
על קצה המצוק
המים למטה
שקופים, מזמינים.
גלים איטיים
עצלים
בקושי נעים.
העין רואה לרחוק.
מדוזה במים
בצבע שקוף.
האור משתבר
בגלים שעליה
הצבע שלה
כרגע ורדרד
והעין תופסת -
יש כאן מינעד.
גלים דוחפים
אותה אל החוף
היא,
שטה הפוך
אל הים הרחוק.
כמעט ולא נעה
אך גם לא מוותרת
הגלים מושכים
והיא שוב חוזרת.
הגלים מלטפים מתחנפים
מושכים אל החוף
והיא נעה לאט
חזרה לאין - סוף.
במינעד איטי
כמעט לא מורגש
היא שוחה
אט אט
חזרה אל ביתה
חלפו כמה דקות
והיא כבר
לא הייתה.
העין תופסת
מדוזה אחרת
שקופה
כמעט תכלת.
נעה לאט
לגלים מתמסרת
הגלים שוטפים
מלטפים,
כל כך איטיים
מושכים אותה
שוב ושוב
היא מתמכרת.
וללא בעתה
במינעד איטי
מובילים אותה
הגלים
אל מותה.
ובאוויר הקריר
מרחפת חידה
איזו אני?
ואיזו אתה? |
