|
מן הצד האחד
כבר נגמרו בי המילים
מן הצד האחר
עוד מפעפעות בי
תם בעבוע מעיין עיקש ורם
אך פנימה עוד טיפותיו מחלחלות בי.
ולכם כבר די
רחשי דמיון נמאסו
אם אין עבורכם כדי לשתות
מה טעם בי, במילותיי,
אך לשטות.
ואף אני, הטיפות כדמעות משחררת
וכבר לא בכדי לכבות. |
|
|
יום שישי בערב,
כולם יוצאים,
מסתובבים,
שותים, נהנים,
ורק אני כותב
סלוגנים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.