נפתלי אוחנה / וזאת השירה |
העולה,
מן גרוני,
מן לבבי.
גדולה היא משירת הים,
עזה היא משירת דוד על יונתן,
כרוח סערה משמים,
כחץ סופה,בשעת מלחמה.
מחשבתי שוזרת,
חוטי שני וארגמן,
על חתיכת בד,
כמילים בשעתן.
כחוט פשתן,
ארוג על בגד תכלת ולבן,
כך שירתי,
טהורה ועצומה מבין שפתיי.
עוברת היא את מחסום שיניי,
מעלה את לשוני בקירבי,
ופותחת את שפתיי,
אותה תפילת,תפילת תם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|