There is no such animal, and you know it all the time
when you get to the answers, you still, empty.

מרדף.
מרדף אחרי צללים בלתי נראים, מושכים אותי לכל צד ואני , אני
שותקת, אני נמשכת. ועדיין אני מתכחשת, עדיין רצה.
רצתי כל כך הרבה, וגמעתי כל כך הרבה מרחקים, ואני לא עייפה, לא
עייפה אף פעם, לא מרוצה אף פעם, ואולי אם אני ירוץ עוד קצת,
עוד קילומטר, אולי אז באמת יהיה לי כוח, להפסיק.
כשלבד קל יותר. וכשאני איתכם קשה יותר, להעמיד פנים , מי יודע
בשביל מה, בשביל מי.
לקרוע את הבגדים, ואת היופי, ואת מה שמבחוץ, יותר מדי שכבות,
עד שאפילו אני לא רואה מה אמיתי, ומה שקרי.

ואת חשבת
שאת מסוגלת
להיות יפה מבפנים
בגלל יופי חיצוני

האם ידעת?
האם ידעת, שכמו הכל בחיים, גם כאן התשובה היא בפנים, ולא
בחוץ?

מנהרה עמוקה מתפתלת סביבי, בתוכי, אולי אלך בה לאט, הפעם.
אולי אז אגלה, פניות שלא ידעתי עליהם,
דרכים חדשות, שיש להם סוף.