הייתי בונה לך בית
מחוטי הדימיון והרצון
הייתי קונה לך אוטו
שייקח אותנו רחוק
בין חלומות לחזיונות
אני כבר לא רוצה לראות
שום דבר אחר

הייתי בונה לך חצר
עם גדר לבנה וכלבה קטנה
שיקבלו את פנייך
כשתחזור אליי
ממסע לתוך הנפש
הפצועה שלך

הייתי משכיבה אותך לישון
מלטפת את פנייך
ועוברת על עינייך
שאומרות הכל
בזמן שאתה שותק

הייתי מנשקת את שפתייך האדומות
ברכות של פרפרים
מעבירה לך במגע
מיליון חלקיקים
של אושר

הייתי נעלמת
לפני שהיית מרגיש
כדי לא לגרום לך געגועים מיותרים
למשהו שלא קרה
שרצית יותר מדי
ולא מספיק

הייתי בוכה
על רצון ותשוקה
שמעולם לא חוויתי
עד שהכרתי אותך