למישהי שאף פעם לא הייתה שלי
וכנראה לא תהיה
זוכר את פנייך
קורנות משמחה
את עינייך גדולות
ויפות
וכחולות
זוכר דמעה אחת בודדה
שנשרה מין העין
וכמו נפלה על לבי
אמרה לו:
"קום, התעורר, הגיע הרגע לשוב ולפעום"
והמלח צרב אך עורר אהבה
ופחד
זוכר ערסל צבעוני, גג מלון מזוהם
בעיר שנשכחה מלב אלוהים
אבל לא משלי
קולות אנשים במרחק פעימה,
כוכבים ממעל
ושחוקך, שחוק נעורים משוחרר,
עם דמעה יחידה בכחול
זוכר את ידך
לבנה
ודקה
נוגעת בזאתי שלי
בשעה שניגבתי את אותה הדמעה
שניתן לי הכל, ניתן ונלקח
זוכר נסיעה בלילה גשום
יושבים יד ביד,
אותי ממתיק סוד לאוזנך
בכנות,
בפורקן
זוכר ציפייה
תקווה
כאב חד ועמום
זוכר את הלא מלא אהבה
אך אהבה שונה משלי,
ואותי בשלכת עירום ממילים
ותחושה |
