איך
כבר כמה זמן
אני
מרגיש אשם
לחשוב את
עצמי
כפשוטי
כאילו השתרשרתי
אבטומטית
לטיל במעופו
כאילו כבר
פגתי
כאילו
אין לי
הצדקה אלא
רק
בתור
מטרה או
קרבן או
כלי או
שליח
אני
שואב את
עצמי מחדש
מתוך הקשר
נורא
והאימהות שכמעט
מחבקות
אותי בקניון
ישמור אותי
האל אהיה
בריא
רואות מדים
לובשים אדם
קטן
אני עובר
האומה
בתוך רחם
בטון
קודח רותח
בשמש צהריים
בתוך שליית
ברזל
קפואה ב
צרחות עורבים
עם שחר
הלידה נדחתה
למועד לא
ידוע
הזירוז היחיד
תחת דגל
המרד
אין דרך סתם
להיוולד
עירום, ורוד
צורח
ואם לא
בחרתי
צד או צד
מה לי?
מי לי?
כבר הייתי
מלך ו
הנה שוב
אתרוקן
לתוך ביט
יחיד על
רובוט
הגיבוי של
ההיסטוריה.