ארבל הכרמלי / שוב אביב |
לפני שנה אותו כבר הכרנו,
וידך עדיין שלובה בידי
בטיול החיים בו פוסעים.
כחורש, הלובש שוב מדיו
אחרי שבחורף פשט,
כך אהבתנו בתנופת לבלוב
והלב מבקש לצאת בריקוד.
בואי אישה-ילדה שלי,
שעברה כבר הרבה סערות עמי,
וראי כיצד העננים נסוגים;
מפנים עורף לשמיים בהירים.
עכשיו תייבשנה השלוליות
מקרני אור זורחות,
אך זכות הדמעות לחיות
תיוותר מאושר התחושות.
14/03/04 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|