|
30/7/06
וזאת שהתנפצה לאור ירח
לא השאירה ברירה
נשארה תלויה
בין שמיים לארץ
התנפצה
לרסיסים
שנפלו כמו אבק
נוצץ
חלפה על פנינו
שינה עמוקה.
והיא עכשיו
מול הירח
בוכה.
דמעותיה הם כמו גשם לח
וזכרוננו הוא כל-כך רך
שובי לכאן ונסלח.
תלינו תקוות על ידייך
וכשרחיפת הם נפלו מעלייך
שובי לכאן והירח יביט בך. |
|
|
"רק שתדע לך,
ששעון החול
מתקתק"
קאנט מזהיר את
אריסטו שמלחמת
100 השנים הגיעה
לשנתה ה98. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.