שיר ערש לאור בוקר
עוד כוס קפה לעורקיו
הכותרת פרי בוסר
שיר ארס, הרס לליבו

השמש מחווירה עורו
ודמדומי הערב נופלים עליו
רק משב רוח חם מעיר אותו
מאפיל את פניו

הוא מדליק את הקופסא
בוהה כשיכור, כשוטה הכפר
טיפה של זיעה וטיפה של דמעה
נופלות נופלות על הרצפה

הזמן קורא לעצירה
אך נפשו עוד שקועה ביגון
שומע זעקה של טרפה
לא נשמע לזמן, לפקודה

המשפט מתחיל בלעדיו
למרות שהוא שם
התובע - הכאב והיגון אנשיו
זיעה קרה ולא בושה לובשים פניו

צעקות מקיר לקיר
אנרכיה במקום הסדר
נבילה של פרח מביאה את הדין
הוא אשם באדישות לזוועה

ואז חוזר השקט
הלילה כבר יורד עם השקיעה
השופט מקריא את גזר הדין:
"תקום לעוד בוקר של זוועה - 24 שעות פלוס שעה..."