ישישה בגוון שחור
ליובל שנות חייה טרם הגיעה
וכבר שחוחה על שרפרף שהביאה עמה.
כל-עיקר ייתרת ימיה
לא תסור מן הקבר.

ואני שואל - מיהו?

"בן - משיבה.
יום תשיעי למלחמה
בארון.
לא הניחו לי נשקו ואמרו
פיסות-פרורים הוא ואין לחבקו".

ואני כמורה - מינהג
לאבלים אסור לבקר עד מלאו השלושים.

"איסור שכזה לא יחול על אם-שיריונאי
שטיל משתלח מבית מגורין
חבט מרכבתו".
ממלמלת קטנות על קרבות גדולים
ועל גבורות מלחמות פנים בפנים.
"ומחבל הסתתר בין הילדים.
לאן התעופפו אווירונים
שנועדו להחריב בית עם מחבל
בטרם טילו ישגר?"

היו ילדים
ואין פצצותינו מחריבות בתי-משפחות.
לצה"ל מוסר לוחמה
לכך יחנכונו האינטלקטואלים בעם.

"שטויות.
כל הברואים ראויים הם לחיות
וכל הבתים לעמוד על תילם.
ילדי התחייך אלי קרב.
האמין
כי זה לא מוסרי להניח לו לההרג".

ייתרת - ר' פתוחה.
נשקו - נ' קמוצה, ש' שוואית.
מינהג - ה' קמוצה.
תילם - ל' קמוצה.
אלי - א' סגולה, ל' צרויה.
ליהרג - ל' צרויה, ה' קמוצה, ר' צרויה.