נמאס לי כל בוקר להתעורר
ולהבין שכלום לא השתנה
נמאס לי בלילה לקום
ולהבין שזה לא היה חלום
נמאס לי שבין דימיון למציאות
ההפרש כל כך גדול
נמאס לי שבין סיוט לחיים
ההפרש כל כך קטן

ניסיתי לחשוב על ההנאות בחיים
וגיליתי שגם בהם רע לי
גיליתי שגם כשכיף מבחוץ עצוב לי מבפנים
וגיליתי שתמיד יש פחד ממה שהולך לקרות
ותמיד יש פחד ממה שקורה
ותמיד יש פחד שמתממש

נמאס לי שאני שוכחת
שיש רגעים קטנים שבהם אני רק שמחה
נמאס לי שהרגעים האלה נגמרים
אני מודעת הרבה יותר לחסרונם
נמאס לי להתגעגע לרגעים מתוקים
לרגעים בהם הכל טבעי
נמאס לי כשהכל מלאכותי
שעל כל דבר חושבים פעמיים
נמאס לי שאחרי שחשבתי כל כך הרבה
הכל היה לשווא
נמאס לי שהכל לא הולך
ושעל הכל אני מתחרטת בסוף

אני מחפשת רגע טבעי בחיים
ומגלה שגם אם יש כזה רגע
שאם במקרה הוא קרה
הוא נשכח מעלי
כי בכל מקום שלא אחפש
היה בו שמץ של מחשבה
הייתה איזו טעות שביצעתי
שבתוך הטבעיות פשוט היה לי רע
גיליתי שאם אני לא חושבת לפני המעשה
הכל מתפקשש לי ואני עושה שטויות
וגיליתי שאם אני חושבת ומתעכבת
אז אני עושה שטויות והכל מתפקשש

נמאס לי שאין פתרון
וששום דבר אינו פשוט
נמאס לי שאומרים שככה לא מעניין
ושבלי בעיות החיים משעממים
נמאס לי שאין שום דבר קל
ושאי אפשר פשוט לחיות
נמאס לי כשכבר אין לי מה לכתוב
והיד לא מפסיקה לזוז
נמאס לי שפתאום אני מתחילה לחשוב בזמן הכתיבה
וששום דבר לא זורם יותר
נמאס לי להיתקע
ושאני לא מוצאת מה לכתוב
נמאס לי למחוק את מה שאני כותבת
ולכתוב משפט חדש
נמאס לי שנמאס לי
כי זה אומר שאני לא רוצה יותר
נמאס לי מעצמי
ולא רק מהמחשבות
נמאס לי מהגוף
מהמראה ומהמחלות
נמאס לי מהדיבור
הצולע, המתנשא, המתחנחן, המתוחכם והכושל
נמאס לי מהמחשב שלא מפסיקה לרגע
שכל פעם מבקרת את עצמי
נמאס לי מהריקנות שבמילים
כי אני כל הזמן מחפשת חרוזים
נמאס לי מהחיים
ושאני לא יכולה להפסיק אותם
נמאס לי מהכפלים שבתוכי
שלא נותנים לי מנוח
נמאס לי מהויכוחים
ולא רק ביני לבין עצמי
נמאס לי שכולם רבים כל הזמן
גם אם הם מסתירים זאת ממני

נמאס לי מהרגעים המאושרים
כי בסוף הם נעלמים ורק גורמים לגעגוע
נמאס לי להתגעגע לעבר
כי זה מונע ממני לחיות את ההווה ולחלום את העתיד
נמאס לי לחשוב על העתיד
כי זה עוצר אותי
נמאס לי לעשות הכל במפתיע
כי זה גורם לי להשתטות ואחר כך להתחרט
נמאס לי
ואין לי יותר מה לומר
נמאס לי מהקיום
וחבל שזה כל כך ברור
נמאס לי שהכל ידוע מראש
כי אז אין שום עניין
נמאס לי מהפתעות
כי זה תופס אותי לא על המשמר
נמאס לי להגיד משהו
ולהתכוון למשהו אחר
נמאס לי לא קיים הבטחות
ושאפילו את ההבטחות לעצמי אני לא מצליחה לקיים
נמאס לי שאני לא יכולה להשתלט על עצמי
ושזה פוגע בי כל הזמן
נמאס לי לחזור על מילים פעמיים
זה מוציא אותי מהדעת
נמאס לי מהכל
ואני רק מקווה שזה לא סופי




נכתב ב-5/8/2006