השעה: חצות ורבע לערך.
המקום: היכן שהוא בין לבין.

לא שאני מבין גדול, אבל מאז שאני זוכר את עצמי אהבתי להתעסק
בזה.
הקסימו אותי הרזים הללו, רציתי לדעת למה זה קורה ככה ולמה זה
קורה אחרת, מה לא בסדר ואיך להפוך את הלא בסדר לבסדר כי
בינינו, מה שבסוף נשאר זה העתיד ולא ההווה.

"המחשבה היא נושאת הכלים והמעשה נושא את הפרי", אין לי מושג אם
זה נכון או שדווקא ההפך הוא זה שנכון, "המעשה הוא זה שנושא את
הכלים והמחשבה היא זאת שנושאת את הפרי" קצת מבלבל לא? אבל מה
בחיים האלו ברור?!  
בכל מקרה, כך לימד אותי סבא שלי.
שלא תבינו לא נכון, לא כל המשפחה שלי כזאת, טוב אולי רק אבא
שלי, אחי לדוגמא, בכלל לא בראש הזה, לא מעניין אותו בכלל הנושא
הזה. ואני, לאומת זאת, מילדות. בהתחלה השתעשעתי ואח"כ תפשתי את
זה קצת יותר ברצינות, לא באופן מקצועי כמובן, ככה סתם חובבני.
לא יודע למה זה קרה דווקא לי, אולי בגלל שאני מושבניק אולי
בגלל שאף פעם לא היה לי עודף של מזומנים, חידה.
מכירים את החידה על אותו בעל סירה שצריך להעביר מגדה אחת
לשנייה כבש, זאב וכרוב? בכל 'נגלה' הוא יכול לשאת בשירה רק
פריט אחד, בנוסף אליו כמובן. המטרה היא לא להשאיר יחד וללא
פיקוח צמד שיכול לפגוע האחד בשני (הזאב עם הכבש, הכבש עם
הכרוב).רוב האנשים שאני מכיר ניגשו ישר לנסות ולפתור את החידה,
ואילו אני חשבתי קודם ל מ ה ?.
אז כנראה שזה פשוט האני העצמי שלי - שונה!

אז מה קרה באותו לילה?
נסעתי לתומי בנסיעה מנהלתית מ. ל. , בקילומטר ה. לערך, בין. ל.
הרכב נעצר לפתע.
נעצר, ככה סתם, ללא שום סיבה נראית לעין.
לבי החסיר פעימה, העפתי מבט למושב האחורי, מאחורי הסורג ישבו
א. ו-ב. שני אסירים שפוטים לתקופות מאסר ארוכות ארוכות, ושניהם
מחייכים מאוזן לאוזן.
אי נוחות מסוימת החלה אט אט לחלחל בי. מה זה? אולי זו איזו
שהיא קנוניה על התחת שלי?
בדקתי את האזיקים שעל ידיהם, שלפתי את אקדח ה'יריחו' שלי,
דרכתי אותו וירדתי מהרכב.
הקפתי את הרכב פעם אחת וניגשתי אל מכסה המנוע, פתחתי אותו
בעדינות לאט לאט כמי שנוגע בבחורה השענתי אותו ברכות כנגד מוט
התמיכה ופניתי להציץ פנימה.
מכסה המנוע קצת הסתיר לי את הנעשה ברכב אך זה לא הפריע לי
במיוחד, איתרתי את הבעיה.
הבטתי מעלה לעבר הכוכבים ותהיתי מה יש מאחוריהם, האם גם להם
מכניזם דומה?
פתחתי את חגורת העור שעל מותני הוצאתי את האזיקים, הגז המדמיע
ואת פנס ה'מגלייט' שמושחלים היו עליה.
ליפפתי אותה סביב שני הגלגלים שלייד ה'מאייד' וסגרתי אותה
חזק.
סגרתי בעדינות מרבית את מכסה המנוע ונכנסתי לרכב.
פניתי אחורה לעבר שפוט א. שנאשם בסדרה של מעשים מגונים כנגד
קטינים והורדתי כנגד פרצופו המחליא והמחייך את כת האקדח שבידי
- "ל א  י פ ה ל צ ח ו ק  ע ל  א ח ר י ם" אמרתי, "לא למדו
אותך בבית?"

אז כמו שאמרתי בהתחלה,
לא שאני מבין גדול, ואני לא מתיימר להיות אחד כזה, אבל.
רצועה של אלטרנטור.
אני יודע
לסדר.