היה מטר שמונים המטרה, בלונדיני, צעיר, הוא בטח הרגיז מישהו
טוב אם קיבל כזה גזר-דין.
עוצר לקחת קפה בדוכן כשנכנס לקיו בין הכוונות. אני רואה אותו
מוסיף שתי שקיות סוכר  והחזה שלו כבר מוכן להתפוצץ.

הקנה נעמד עליו, יציב כמו שרק קיו מחזיק ושנינו יודעים שהוא
שלו. הוא מקבל קצת זמן, גומר את ההכנות וטועם אפשר לראות
בטלסקופ שהבנאדם מרוצה , הכוס יורדת מהפנים וקיו לוחץ, הרובה
כמעט לא מרעיש אבל הבנאדם מרוח על הרצפה כמו ביצה שבורה, עכשיו
רק להיעלם מהגג המזוין הזה וכמה שיותר מהר.

כבר כמה  פעמים שאני עובד עם קיו ודואג לכל הסידורים ואין
בנאדם שמשחרר אנשים כמו שהוא עושה את זה, כשהם נכנסים למרובע
הם מפסיקים להיות נשואים, פושעים או מסכנים.
הם הנתינים של  קיו ורק הוא מסובב אותם כרצונו. לפעמים הם
יגמרו את הסיגריה, אולי אפילו ייפרדו מהילדה אבל אף אחד לא
ייצא מהמרובע כשהוא עומד.

קיו אוהב את האנשים שלו ואתה רואה שהוא נקרע כולו כשהמטרה
נופלת. את גילבר אני הפגשתי איתו ויכולתי לראות שקיו מאמין
לבנאדם. לא היינו מתקרבים למי שלא הריח טוב לקיו. הוא לא דיבר
יותר מדי והכסף היה בסדר. אשה לבד בפארק, לא צריכה להיות בעייה
לעשות את זה.

גילבר הביא את הרובה, ווניגטון אלפיים עם משקפת שלא היה רשום
בשום מקום והסידורי היה מחוק לגמרי. ענייו של יריה אחת ולזרוק
ת'כלי לשיחים. מטרה רזה, עדינה מרחפת בין העצים בפארק מרוכזת
בעצמה, שיער ארוך מבריק בדיוק פותחת את התיק כשנסגר הריבוע.

היא מתכופפת, משהו נפל וקיו איתה. משרטט באוויר את מהלכיה
העגולים קוצב את תנועותיה האחרונות הקנה הולך ומתרומם עם
התקרבותה אלינו, אפשר כבר לראות את הפנים בלי המרובע.

וקיו מרוכז, מביים את הסצינה היפה של חיי והיא ממשיכה להתקרב
כשקיו עדיין מחפש את ההבעה הנכונה, מן התקרבות שוטפת, הרמונית
שכזאת. כאילו יודעת ששבירה אחת והיא מתפוצצת. עוד כמה צעדים
והיא עוברת אותנו נשאר רק גב ושער מבריק אסוף בסרט.

הקנה עדיין מלווה אותה אבל לא מתמזג עם התנועות כמקודם. אפילו
קיו לא הצליח למצוא את המחווה אשר תסיט אותה מדרכה ותהפוך אותה
למלכת הריבוע, היא צלחה את הנהר שלה לכל אורכו ואי אפשר להטיל
בה ספק.