יש בך איזה כח,
עוצמה מוזרה,
את מושכת אותי,
אליך חזרה,
הכל חוזר, מאבד תקווה,
שלא יקרה שוב, בבקשה.

ואת רואה אותי, כמו קרן אור,
את מלטפת את גופי, כבמחול,
מצמידה שפתיים, מדביקה נשיקה,
רק שלא יחזור, בבקשה.

כי הצביעות הזאת שלך,
נמאסה עליי,
וגינוני הנימוס, מהווים בעיה,
אני רוצה לעזוב, רוצה לגמור,
אבל אותי את קושרת,
בחבל ארוך.

ואני מכאיב לך בחזרה,
אומר שלום ולא תודה,
את בוכה מולי, בוכה בכאב,
ואני עוזב, לא מרחם.

כי הרסת את חיי, הרסת את העולם,
נעלמת מאחורי הקשת בענן,
ואני כבר לא רוצה אותך לראות,
לא רוצה איתך להיות.