שארל נדב בודלר / גבעת הזאבים |
בגדי קרועים ואני רע.
לא אני מוביל אותי אלא רעב חולה נורא.
לילה. ואני,
פוסע בפחד על גבעות הזאבים.
רעב מתבשל ומתנחל בעצמותי,
נוס על חייך וברח מאור הלבנה חיה רעה.
אך אני,
דעתי לא שלי היא כבר ואני גדל ומשתנה.
ליל מתים. ואני,
נושם כבד, קולי רועם אל תוך צללי המערות.
הם אחרי. כפר בני משפחתי,
אין להם מנוח וקלשונותיהם לא יכירו את פני האוהבות.
שיני נשלפות לשירתם המרירה של העורבים.
עד רדת סבל נשתגע כולנו בטבח על גבעת הזאבים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|