אני חיה בתוך העולם שלי. העולם המושלם שאני יצרתי במו ידיי.
אותן ידיים שבעולם אחר משמשות כעוד זוג ידיים במערכת של
מיליונים, וכאן יוצרות טוב. אותן ידיים שבעולם אחר אני תמיד
אנסה להשתמש בהן הכי טוב שאפשר, וזה אף פעם לא יהיה מספיק
טוב.
בעולם שלי, אין בית ספר שבו אנשים שחושבים שהם פרופסורים,
מנסים ללמד אותך משהו חסר תועלת שבחיים לא תשתמש בו. אף אחד לא
ילמד אותך על פונקציות טריגונומטריות, אף אחד לא יגרום לך
להרגיש כלום אם לא תדע את התשובה לשאלה הטיפשית שנשאלת.
בעולם שלי, כל אחד אחראי לעצמו. אין ראש ממשלה טיפש שעושה את
עצמו כאילו שהוא עושה שלום, ובעצם יושב רגל על רגל במשרד
המפואר שלו שנבנה מכספי המיסים, שותה מיץ תפוזים מתוך אגרטל
פרחים. בעולם שלי כבר יש שלום, כי אני ציירתי אותו במו ידיי.
אין כאן הורים על הראש, ההורים חיים בעולם משלהם. עולם של
חדשות 24 שעות ביממה. שבכל שעה עגולה יש מבזק מיוחד, ובין לבין
יש סתם דיווחים בערוצים מגוונים, עם פרצוף מרוח של קריין
החדשות התורן, שבקול מרגיע יגיד להם כמה רע כאן, והם ייאנחו
וילכו לשתות את הקפה המר שלהם עם הסוכרזית, בשביל לא להשמין.
בעולם שלי אני מחליטה מה טוב לי. אין שום אדם בעולם שיכול
להחליט מה טוב בשבילי יותר ממני. וזה בכלל לא משנה שאני לא בת
18, ואני צריכה את האישור של המפוקחים עלי בשביל לעשות הכל.
העולם ההוא, של האישורים, הוא עולם דפוק.
העולם שלי מושלם. מושלם זו מילה גדולה מדי לעולם ההוא, ולעיתים
לא קיימת בכלל. אבל בעולם שלי המושלמות היא אורח חיים, היא דרך
חיים, היא אווירה, היא האוויר, היא הולכת ברחוב לצד כולם,
מניחה לעוברים ושבים להסתכל עליה, משרה עליהם נחת ועושה להם
טוב. אנשים יכולים להתהלך באוויר באמצע הרחוב אם רק ירצו.
יוכלו לרחף מעל גגות בתים קטנים, יוכלו לפגוש באהבה ממש מעבר
לפינה, יוכלו לקבוע עם האושר לפגישה על כוס קפה. 2 וחצי סוכר,
תודה.

מדי פעם אני הולכת לטיול בעולם שלי. בורחת מהכל, הולכת לבדוק
מה חדש. רק כדי להסדיר עניינים. בכל זאת, זה לא פשוט לנהל
עולם, שלמרות שהכל בו טוב, הוא דורש מדי פעם הצצה שלי.
בכל ביקור אני רואה ילדים מחייכים, אנשים מחזיקים ידיים, ממש
כמו בעולם אידיאלי. הכל ורוד והכל קטן ותמים. בדיוק כמו שתמיד
רציתי שיהיה. לפני "זמן המחשב וההיי-טק", שהכל היה כאן פשוט
וטוב, וכולם אהבו והיו נטולי דאגות.
בעולם שלי הכל אפשר. יש הכל- רק תבחרו. הכל חוקי, הכל מותר.

ואם יזדמן לכם פעם לעצום עיניים ולחשוב על זה, תגעו בעדינות
בראש, חפשו כפתור קטן, תלחצו על On, תפעילו את הדמיון. כניסה
חופשית.