תמיד הוא ישב על יד המרפסת,
ממציא יצירות, שאולי אחת תגיע למדפסת,
עוד מילה, ועוד אחת, מתרפסת,
הוא כבר כנראה לא יראה אותן משתרבבות אל דף המדפסת.
היו לו תיקיות מלאות ביצירות,
חלקן הגיוניות, חלקן סתם מלאות שטויות,
והכתיבה הארוכה, והעמוקה, כבר אוטוטו נמאסת,
יש בכלל יצירה ששווה דף מדפסת?
לפעמים, הוא היה קם באמצע השינה,
כותב שורה קטנה, משונה, וחושב אולי להלחין לה מנגינה.
כולו אחוז תקווה, היה מביט בה בזריחה,
ואז מגלה, שהיא לא ממש שווה...
שוב הוא חוזר, יושב קרוב למרפסת,
מביט שוב על ערמת דפים ריקים, דפי מדפסת.
הוא צריך לכתוב משהו, השראתי, עמוק, נוסחה מנומסת,
משהו שיהיה שווה דף מדפסת.
שוב חוזר לישון, אולי לחלום על יצירה?
פואמה? חמשיר? סיפור בלי עלילה?
עוד סיוט מעיק, על משפט טיפשי ובלתי מחיק,
משהו שעל דף המדפסת, שוב יציק.
תמיד הוא ישב על יד המרפסת,
ממציא יצירות, שאולי אחת תגיע למדפסת,
עוד מילה, ועוד אחת, מתרפסת,
הוא כבר כנראה לא יראה אותן משתרבבות אל דף המדפסת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.