הלב שלי,
הוא אמיתי בכלל?
לפעמים נדמה לי
כאילו הוא ממציא את עצמו כל פעם מחדש.
עד שמתקבלת החלטה,
הוא ממציא את התירוצים שלו לעצמו
ומתחיל מחדש, להמציא לעצמו חיים.

והחיים...
החיים שלה,
באמת שהם ממש לא ריקים.

אבל מה שווה כל זה?
מה זה שווה אם הכל זיוף
הכל מלאכותי...

מה זה שווה אם את יכולה לרצות רק את מה שאין לך?
מה זה שווה אם את מוערכת?
אבל השאלה האמיתית היא, אם זו באמת את?
זו את שמוערכת?
או שזו הזהות הנוחה שאת,
או זו שיצרת לעצמך...

כל כך מחושבת שזה מעבר לטכני,
כל כך מנסה לרצות, שזה כבר מושלם מדי.
בסוף הכל יתפוצץ,
יתפוצץ לך בפרצוף,
זה חייב לקרות מתישהו.
ואז...
רק אז,
היא תבין מה היו הטעויות שלה.
אבל זה יהיה מאוחר מדי.

היא תרגיש שהיא מאבדת את הדבר הכי יקר לה בכל העולם,
היא תרגיש אכזבה גדולה מעצמה ומכל מערכת אמון.

תמיד היא פחדה שישחקו בה...
תמיד היא חששה ממה שאנשים מדברים.
וזה לא בסדר לעשות לחבריך מה ששנוא עליך
והיא באמת מוסרית.
אז למה?
למה לעשות את זה?
כדי להוכיח למישהו משהו? כדי להכביד על עצמך?
למה דווקא את היית צריכה להיות זאת שגרמה לו להרגיש?
למה את מסוגלת לגרום לכל כך הרבה אנשים להרגיש,
והלב שלך ריק מכל רגש?
את הכל את ממציאה לעצמך כל בוקר מחדש.

שנשאר תמיד שניים.