במשעול האהבה שוב פוסעת בדד
מוחה בליטוף דמעותיי הרבות
מלבדך לא היה לי אף אחד
והאש בליבי לא יוכלו לכבות.
במשעול האהבה שוב שותקת בקול
מחפשת נחמה בציוצי הציפור
בלעדיך נותר לי בלב חור גדול
חמה לי זורחת, ואין בה שום אור.
במשעול האהבה כבר פסעתי רבות
עם ידי רבים, ולא איתך
חייכו אליי, כשעיניי להם כבות
ובעיני רוחי עולה דמותך.
במשעול האהבה הכאב מוחשי
וגם אם אצרח- לא ימחק מהלב
ולעולם לא תדע שכבשת נפשי
ומילותיך חודרות לליבי בכאב.
מתנה לעולם, ואסון לליבי
מושלמות כזו שאלוהים לו יצר.
ואני במשעול האהבה לבדי
בלי ידיך, כי כך מלמעלה נגזר.
אוהבת. |
