איך שראיתיה בודדה במעגן הסירות
ידעתי לעצמי כי אנוע עמה באהבה.
התקרבתי לכיוונה בתחושת פסיעות חדשות
והצהרתי מיד: "אתך אברח בדרך האהבה".
השיבה לי שיש לי עיניים גדולות
ואני בשלי: "די, הגיע הזמן לקצר וקולע".
חשתי שהיא תפורה עלי
וכדאי בשבילה לעצור את הטבע
גם אחרי שלוש מילים בלבד
כנחש בלי כחש פיתיתיה
לעשות שבת הכי יפה שהכירה
כמו להגשים חלום או לשחזר רגעים קסומים.
ותהיה לי זאת השבת עמה כמדורה בלבי,
כגלים סוערים של התשוקה שבערה בתוכי.
גיליתי אותה כחתולה
באותו ליל ירח... על שפת הכינרת,
חשתי כנסיך... זכר מושלם
ומאז ועד עתה אני עמה;
רק באהבה טועם אותה
את טעם הבוקר של הערגה,
את הבדידות שבגעגוע,
את השתיקות המעיקות,
ויודע שאנוכי חכם בר-מזל
שגיליתי אותה ונהייתי על הגובה.
18/05/03 |
