שניר הדרי / לרגע אחד |
פנייך
היו אור באפלת המרחב
במשנהו מתעוותות בכאב-תענוג
אנקה חרישית, ורעד
במין קתרזיס מזכך
ואז, שוב,
חושך מכאן ומכאן.
את הולכת ביער הזכרונות, תועה
מחפשת את זה
שפעם אהבת.
אם תעמיקי פנימה, לתוכו
תאבדי בסבך משעוליו;
הוא יקח אותך אליו, ותאספי אל
חבורת הנשמות הטועות-
ותהיי גם את זכרון.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|