New Stage - Go To Main Page







בשנה הכי ארורה
ביום הכי הרהורי
שיש ליהודים
חמשת אלפים שנים
ותשמ"ד
עשרה ימים
ושעה אחת.

עשרה ימים קשים
עייפות של שיגרה אסורה,
קרירה.
אבן מיודה
באיש ההצלה
אולי יכולה הייתה להוציא מהאדישות המקוללה
את השמחים ביום הזה.

אולי אני הוזה
אך נדמה לי שלא נשארו קווים לחצות
קווים ארוכים, קצרים, עבים, צרים.
קווים לדמות, לחובה ולזכות.
האיש הקטן יאמר
ידעתי ימים קשים יותר
אפשר להמשיך ולא לוותר
אבל באופק הרחוק ביותר הנראה
בסוף האנושיות
תמיד המראות המופלאים מחרידים ולהפך
בלתי ניתנים להסבר או לשיר,
אינם גורמים לפני היומיום להחוויר
האושפיזין יגיעו עם בשורה חדשה, מסופקני,
לכל היותר לכשיוציאו את יומם הנורא אל אור המנורה
יגולו סודותינו וכאבינו לעיני השמש הלועגת
לחיה - לאדם.
כאילו שאפשר לרפא אופי של חיה.

איני מבין.







היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 27/5/07 1:09
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רמי בקיש

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה