[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה













בשנה הכי ארורה
ביום הכי הרהורי
שיש ליהודים
חמשת אלפים שנים
ותשמ"ד
עשרה ימים
ושעה אחת.

עשרה ימים קשים
עייפות של שיגרה אסורה,
קרירה.
אבן מיודה
באיש ההצלה
אולי יכולה הייתה להוציא מהאדישות המקוללה
את השמחים ביום הזה.

אולי אני הוזה
אך נדמה לי שלא נשארו קווים לחצות
קווים ארוכים, קצרים, עבים, צרים.
קווים לדמות, לחובה ולזכות.
האיש הקטן יאמר
ידעתי ימים קשים יותר
אפשר להמשיך ולא לוותר
אבל באופק הרחוק ביותר הנראה
בסוף האנושיות
תמיד המראות המופלאים מחרידים ולהפך
בלתי ניתנים להסבר או לשיר,
אינם גורמים לפני היומיום להחוויר
האושפיזין יגיעו עם בשורה חדשה, מסופקני,
לכל היותר לכשיוציאו את יומם הנורא אל אור המנורה
יגולו סודותינו וכאבינו לעיני השמש הלועגת
לחיה - לאדם.
כאילו שאפשר לרפא אופי של חיה.

איני מבין.











loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם אני עושה את
זה עם צמחים- זה
אומר שאני
כלורופיל??



סוטה מהנושא


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/5/07 1:09
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רמי בקיש

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה